חזרנו הביתה אחרי כמעט חודשיים מלאים בשיעורים שכנראה ייקח לנו עוד זמן להבין ולהפנים. והשיעור היקר מכל הוא הודייה עמוקה. חזרנו הביתה. אנחנו בריאים ושלמים. יש לנו בית לחזור אליו . והוא חם ואוהב ויקר כל כך. בדרך אל הים #032, גואה קצת הזנחתי את החנות שלי כשהיינו בהודו. זה היה קצת הרבה יותר מידי להיות שם ופה בו זמנית, אז הנחתי לזה. רק כשחזרנו, גיליתי את עומק הבלאגן שהשארתי מאחוריי והבנתי כמה טעויות עשיתי בדרך מתוך לחץ והתרגשות ויחד עם ה״טעויות״ הגיע דרייב חדש ומרגש שלא היה בי שנים.

התחמקתי מלכתוב על אבא שלי עד עכשיו, אבל נראה לי שהגיע הזמן לכתוב גם עליו. הרי את תמונת השער של לוח השנה הקדשתי לזכרו.  לזכר אבא, ישראל 2011 אבא שלי היה איש מיוחד. הוא היה איש פשוט ובו בזמן טיפוס דיי מורכב.  אבא שלי אהב את הארץ, את הטבע, את הים. המשפחה הקטנה שלנו הייתה המרכז של העולם שלו, והוא אהב אותנו יותר מכל דבר אחר.  אבא היה תמיד צוחק מהבדיחות שלי, גם כשהן לא היו כל כך מצחיקות, הוא ידע תמיד לזהות לפי ה-הלו שלי בטלפון איך אני ותמיד היה שם בשבילי, בטוב וברע.  ממנו קיבלתי את

⁨ ⁨ ⁨ ⁨ פרחים בבקבוק מפלסטיק, תאילנד (2023) הגענו לתאילנד ב16 לאוקטובר 2023. תכננו חופשה רגועה ושקטה, הרבה לפני שהמלחמה התחילה. כבר סגרנו ריזורט נחמד באי קטן ושקט בדרום תאילנד ובו שהינו בשבועיים הראשונים שלנו בתאילנד. אחרי שבועיים הבנו שאנחנו לא מתכוונים לחזור הביתה בזמן הקרוב, והארכנו את השהות שלנו לחודשיים. שכרנו בית קטן ופשוט באי, וגרנו בן במשך חודש. הבית היה קרוב למכולת קטנה ופשוטה מאחוריה היה מתחם מגורים של מקומיים. עבר קצת זמן והתרגלנו לבית ולאיזור, יונתן (שהיה אז כמעט

תזכורת לטוב. אור. טבע. אהבה. הלב רואה עמוק יותר מהלב, גרמניה 2019 צולם במצלמת פילם 35 מ”מ בשנת 2020, במהלך טיול קראוונים ברחבי אירופה עם החבר הכי טוב שלי, בן הזוג שלי, האהבה שלי. חמש שנים עברו מאז ואנחנו משפחה. שני קטנטנים, ולב מלא באהבה. מודה על המתנות שהחיים העניקו לי. תודה. בבקשה עוד.❤️🙏✨ בוקר טוב איטליה בדרך לקרואטיה לילה ראשון בקראוון, מצאנו מקום מושלם להתמקם ליד הנהר. נופים מהדרך, קרואטיה. עוצרים לנוח, גרמניה הייי, גם אני פה! מצאתי אותך! עצירה ללילה באמצע היער המים כל

ב-2011, כשעוד הייתי סטודנטית לצילום, הייתי בפסטיבל אינדינגב. אני זוכרת את הפסטיבל הזה כאחת החוויות המופלאות שלי באותה תקופה. 3 ימים של מוסיקה חיה במדבר, אנשים מופלאים ולילות זרועי כוכבים. לכל אורך הפסטיבל צילמתי עם מצלמת הפילם שלי. בעיקר מפגשים אקראיים עם מגוון צבעוני ומרתק של אנשים שנחקקו לי בזכרון. אנשי האינדי. ככה קראתי לסדרה הזו אי אז. אני מודה שמאז ה7 לאוקטובר היה לי קשה להסתכל על התמונות האלה, שהיה בהן כל כך הרבה חופש ותמימות. היום הן כנראה יקבלו קונטקסט אחר. ובין התמונ

התעוררתי מוקדם. היה פה רועש הלילה, ואחרי איזה בום שהעיר אותי כבר לא הצלחתי לחזור לישון. אז הלכתי לתרגל קצת יוגה. אתמול הייתי בבית דפוס ועשיתי טסט ראשון ללוח השנה ולגלויות שאני רוצה להוציא לאור לקראת החגים. יש עוד לא מעט דברים שאני צריכה לתקן ולהוסיף, וזה קצת הכניס אותי ללחץ. וכנראה שזה ייצא לאור מאוחר משתיכננתי. וזה בסדר. מזכירה לעצמי לנשום, לאסוף, לחזור למרכז שלי. מזכירה לעצמי שבתוך הלחץ שאני מוציאה את הפרוייקט הזה החוצה מתוך כוונה טובה. להאיר, להוסיף יופי לעולם, לראות את הט

יוצאת לאור