עדיין את ארץ אהבתי | אוגוסט 2026
- ronny Tuvi
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: לפני 4 שעות
והנה אני שוב, מוציאה לוח שנה.
שוב מחפשת בתמונות הישנות את אלה שעושות לי פרפרים בבטן, ומנסה להבין איך הן יכולות להפוך לעוד שנה של On The Road.
עד לפני חודשיים לא תיארתי לעצמי ששוב אצא להרפתקה הזו. ועוד באוגוסט, כשהילדים בבית. אבל משהו בתוכי לא נתן לי לוותר, ובאיזשהו רגע פשוט הבנתי שאני צריכה להמשיך את הדרך הזו שהתחלתי.
השנה היה לי ברור דיי מההתחלה מה יהיה הנושא של לוח השנה.
הארץ. הארץ שבשביליה אני פוסעת.
הארץ שבתוכה אני גדלה ומתרחבת, אוהבת, כואבת ונשברת.
ארץ אהבתי.
בארץ הזו אני הולכת, ובאדמה הזו הילדים שלי משחקים ומתפלשים — בבוץ, באבק, בחול הים.
והיא מחזיקה אותנו כאן.
ולפעמים זה בלתי נסבל להיות כאן. ויחד עם זה מתגנבת לה מין תחושה של בהירות. שמצאתי. שיש לי מקום.
לקום בבוקר, לראות את השמש זורחת מבעד לעצים. לצחצח שיניים על הדשא ברגליים יחפות.
והתמונות בלוח השנה נושאות בתוכן את הגם וגם שאני מחזיקה.
אור, יופי, רכות.
תנועה, חספוס ושריטות על פילם.
זיכרונות מרגעים עם אנשים שאני אוהבת בעולם הזה.
וכולם מכאן.
אתמול הלוחות יצאו לדפוס.
וזה מרגש ומשמח להיות בשלב הזה של הלפני. עם התחושה הזו של חוסר הוודאות, שבה אני לא יודעת אם לוח השנה ייגע באנשים כמו שהוא נוגע בי.
בינתיים אני כאן. עוד נהנית מהגלים של הפרפרים.
המכירה המוקדמת ללוח החדש כבר פתוחה כאן:
תודה שאתם כאן.
שתהיה לנו שנה פשוט טובה.
רוני
תגובות