התמונה הזו עדיין עושה לי פרפרים בבטן | יולי 2026
- ronny Tuvi
- 9 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: לפני 7 ימים
יש תקופות שבהן המילים פשוט לא מגיעות. ויש תקופות שהן מבשילות לאט, עד שפתאום יש מה לספר.
הימים עוברים לאט.
בין הטיפולים והסדנאות אני מצליחה גם למצוא רגעים לעצמי.
השנה לקחתי החלטה לא לעבוד אחרי הצהריים. להשאיר זמן לילדים שלי, וגם לדברים שהם רק שלי.
נרשמתי להרכב מוזיקלי (שלא החזיק הרבה, אבל היה משמעותי), לקבוצת כדורשת (עוד תשמעו על קבוצת תלמי גיאה 😊) וגם חזרתי קצת לגלוש.
והזמן הזה לעצמי היה עוגן חזק עבורי השנה.
והקיץ הגיע. קשה להיות מחוץ למזגן בשעות היום, ומרגיש שאני מתעוררת רק כשהשמש שוקעת.
ובשבועות האחרונים אני מתלבטת באיזו דרך אני ממשיכה.
בקיץ שעבר, בדיוק בתקופה הזו, הייתי בעיצומה של העשייה סביב לוחות השנה.
אני זוכרת את ההתרגשות. את החיפושים בארכיון סרטי הפילם, את הבחירה המדויקת של כל תמונה וכל שם, את מעמדי העץ שרז הכין, את הירידים, הנסיעות עם אוטו עמוס, ואת הרגע שבו המוצרים שלי הגיעו גם לחנות של מוזיאון תל אביב.
ובעיקר אני זוכרת את המפגשים עם אנשים. את העיניים הטובות.
אני חושבת שכולנו מכירים את הרגע הזה, שבו אנחנו לא באמת יודעים אם לעשות את הצעד הבא.
אם זה הזמן, אם מישהו בכלל יתחבר למה שיש לנו לתת.
רק בדיעבד אפשר לראות איך צעד קטן אחד משנה דרך שלמה.
ועכשיו, במבט של שנה אחורה, אני כל כך שמחה שהלכתי על זה עד הסוף.
שהקול שלי יצא החוצה. שהצלחתי למכור את האמנות שלי ולהגיע לכל כך הרבה לבבות.
כנראה שהדרך הזו, כמה שהייתה מפותלת, הייתה בדיוק הדרך שהייתי צריכה לעבור.
בימים האלה אני מתלבטת איך ייראה הפרויקט של השנה הבאה ואני ממש סקרנית לשמוע אתכם- מה הייתם רוצים לראות ממני בשנה הבאה?
וובינתיים, עד שאחליט מה ייוולד בשנה הבאה, אני חוזרת אל התמונות שכבר יצאו אל העולם.
והתמונה של חודש יולי היא אחת האהובות עליי.
צילמתי אותה בקיץ 2014 באילת, כשעוד הייתי סטודנטית לצילום. הייתי מלאה בחלומות, ולא באמת ידעתי מה אני אהיה כשאהיה גדולה.
שתים־עשרה שנים אחר כך, היא עדיין עושה לי פרפרים בבטן.
היא מזכירה לי שתקווה היא לא רק מחשבה על העתיד, אלא היכולת להמשיך ללכת בדרך גם כשעוד לא רואים לאן היא מובילה.
אחרי כל לוחות השנה והירידים נשארו אצלי ארבעה עותקים אחרונים של התמונה הזו, בהדפסת Fine Art. היא זמינה בארבעה גדלים: 13×18, 20×30, 30×40 ו־40×60 ס"מ.
אם הרגשתם שהיא מדברת גם אליכם, אשמח שהיא תמשיך את הדרך שלה ותמצא בית חדש.
אפשר למצוא אותה כאן:
תגובות